המטריקס מלמד אותנו על מערכת של שליטה תודעתית.

​

למעשה, הסרטים כולם מייצרים הזדהות עם המחתרת של ״ציון״ -

וכך קל להיסחף לסיפור - שהומצא במיוחד כדי שאלו שמזדהים איתו -

לא ישימו לב שהם בתוך מבנה שליטה.

​

השליטה במטריקס היא רקורסיבית -

ומעמיקה עד אינסוף:

כל שיכבה שהנשלט יפרוץ -

לא תחזור על עצמה,

אלא תעבור הסבה כך שהנשלט ייסחף לתוך סיפור חדש.

​

סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור,

מבלי יכולת לראות את השליטה -

למרות שהיא נוכחת כל הזמן.

​

היא פשוט מוכחשת.

​

בכל פעם שניאו עף,

מקבלים את הרושם של עוצמה חוצת גבולות,

של מי שפרץ המשחק - על אף שפריצת המשחק היא פיצ׳ר בתוך המשחק.

​

התעופה היא האינדיקציה שהוא נשלט -

מפני שאין לו יכולת לעוף מחוץ למטריקס.

​

הטרילוגיה מסתיימת ב״שלום״ שניאו הצליח לכונן בין המחתרת למכונות -

ובהסכם המדומה בין הנביאה (תוכנה של המטריקס) לבין הארכיטקט (תוכנה של המטריקס)

שכל מי שירצה להשתחרר - יתאפשר לו.

​

כלומר, חזרה לנקודת ההתחלה.

​

הסרט הרביעי הדגים כיצד המטריקס הוסיף להשתכלל,

ובשיקוף מטא אירוני השתמש בסיפור התקווה והאהבה של טריניטי וניאו -

כדי ליצור מערכת שליטה משוכללת יותר שעושה שימוש בהשראת הסיפור המהונדס מלכתחילה.

​

הסרט הרביעי גם הוא כביכול מסתיים בניצחון על האנליסט (עוד תוכנה) -

כאשר הפעם גם טריניטי וגם ניאו עפים אל השמים,

נרגשים מהשינויים שהם הולכים לבצע.

​

ואתם כבר יודעים מה זה אומר,

כשהם עפים.