כיסיתי את המציאות בניילון לבן

קראתי לה

חמץ

​

הקרנה שמכחישה

שאני זה שמחמיץ אותה

במעטפת

של פולחן

​

רציתי לגשר

על מה שאני מפחד

שלא אוכל לפגוש בתוכי

שמעבר לי

​

כשהחג נתלש מההוויה

בנַגְּשׁוּת של דמיון מגויס

שבתי אל מה שהסתרתי

שהונח בקפידה מהונדסת

​

חגגתי אותו

כאילו הוא מה שהתבהר

להתמוסס

אל האינסוף המושאל

​

תחליף למרחב

שסירבתי לפגוש בהבנה

שתאחה את המכלול

שהתנכר לעצמו

​

הניילון חנק את המורכבות

אבל הִנְשִׁים טוהר מדומה

שגיהץ את קפלי ההכרה

של השלם שרציתי להיות