top of page
האינסוף המושאל של הכל והלא כלום
המילה הראשונה
נולדה מכאב
של תלישות
לכן היא משקפת אותה
חזרה
במקטעי צלילים
שנדחסו למשמעות מושאלת
שמחזיקים דימוי
של הפערים שלה
מול עצמה
בנביעה תּוֹאַמְנִית־שְׁלְמְתֶנִית
כל מה שתפסה
נכח בכאב
ממנו נולדה
כהבעת אִיכְפַּתָּנוּת
של היקום הפנימי
היא נעתרה לשחק
במה שהיה זקוק
לשהות באינסוף
המושאל
שהקרין את עצמו
אל התוך
וממנו
החובקת-כל
קופצת
בין צירי זמן מושאלים
שידמו למידה
שתאפשר לה להרגיש
היזכרות
בהבנה הַכַּרְתָּנִית־עָלַנִית
של המילה מתוך עצמה
היא הפכה לשלוחה חיה
שאיפשרה לפחד
להתאחות
אל השלם
שנפגש עם עצמו
דרכה
מהצד השני
bottom of page