​

האדם, כישות שלמה,

הוא נגזרת שלמה של המציאות השלמה.

אוטונומיה שפוגשת תופעות דרך אוסף רשמים ייחודי של תחושות ומחשבות,

בחוויה הפיזית, התודעתית והחושית,
המגלמת את השלם הגדול ממנה.

​

המציאות הכולית היא האמת המוחלטת.
היא מכילה בתוכה את הכל.

בשל טבעה האינסופי והרבוד,

 יתקיים פער לא נראה בינה -
לבין מה שאנחנו מסוגלים לקלוט, להבין ולהיות ברגע נתון.​

​​

זוהי נקודת המפגש שלנו עם המציאות הכולית -​

בו הפער הוא שער אליה.

​

הכרה בפער אינה מגבלה להתגבר עליה,

אלא הזמנה להתמסרות חוויית הקיום שלנו כישות שלמה במציאות השלמה.

​

אנחנו, כאמת כולית באוטונומיה,

לא סותרים את האמת המוחלטת - 

אלא משקפים אותה דרכנו - מתוכנו.

​

ככל שנגלה נוכחות להכיר בפער בכנות -

נוכל לפגוש את המציאות במלואה. ​

 

בכל פעם בו נתמסר לשקף לעצמנו מה המורכבות שזיהינו,

ובאיזה אופן בחרנו להתייחס אליה -

אנחנו מעניקים לעצמנו חיבור חי למציאות הכולית.  

 

כך אנחנו עֵדוּת הרמונית שלה -

שנפגשת איתה בהבנה מבעד לפער השקוף. ​

 

פגישה עם המציאות במלואה - בפגישה עם מלואנו. ​

​

הפער השקוף הוא  הזמנה להתרחבות, התאחות והתאחדות.

​​