בריאות הוליסטית היא גישה תודעתית הרמונית,

שמאפשרת לגלות כיצד ה"דפוסים" שאנחנו מנסים "להיפטר" מהם -

משקפים חכמה פנימית שמבקשת לעזור לנו. ​​​

​

הגישה רואה במועקה, ביטוי לרגעים בהם אנו מפרידים את עצמנו מהמציאות,

כאשר אנו מגיעים לקצה גבול התפיסה העצמית שלנו.

 

הפער הלא נראה בינינו לבין המציאות,

הוא המרחב שבו אנו פוגשים את המורכבויות של החיים,

דרך פחד - שמעיד על הרגישות שלנו לחוויית הקיום.

​​

כשאנחנו מפחדים,

אנחנו למעשה מזמינים את עצמנו להתרחב למציאות -

שחשבנו שאינה חלק מאיתנו.

 

​הפחד הוא הצעה להתאחות עם המציאות -

מתוך חיבור מחודש לעצמנו.

 

לפעמים, הזיהוי של הפחד מעמיד אותנו מול תחושה טעונה מדי,

ואנחנו מרגישים שלא נוכל לעמוד במה שהוא מציע.

 

הרתיעה הזו היא פחד קטוע,

ולכן מייצרת התנגדות ותחושת התכנסות וכיווץ,

מפני שאנחנו מנתקים את עצמנו ממה שזיהינו.​

​

כשאנחנו מתנגדים למציאות כפי שהיא מתגלה דרך החוויה האישית שלנו,

אנחנו יוצרים פיצול פנימי וחוויה חלופית למענו,

שתגן עלינו מהפער שאנחנו מתנגדים להתרחב לתוכו.

​

 המשאבים המנטליים, המחשבתיים, הגופניים והחושיים שלנו -

מתועלים לטיפוח החוויה החלופית,

ולכן אנחנו חווים עומס, תחושת כבדות והצפה -

ככאוס שנדמה ל"גורל".​

​

דרך מיפוי התהליך הפנימי שלנו,

נוכל לגלות שמה שחשבנו שצריך להילחם בו -

היה רכיב תומך בחווייה החלופית. 

​​

הוא נבע מתוך ניסיון לארגן את עצמנו -

באופן שלא יכלול את מה שרצינו להפריד מהמציאות הפנימית.

​

מלחמה ב"תסמינים" - שנבעו מתוך נחיצות וכמיהה עמוקה לעקוף את הפחד הקטוע  -

לא תמוסס את מה שסירבנו לפגוש מלכתחילה.

​

לכן מלחמה מביאה לניכור פנימי וקיבוע חוויית המציאות.

​

​​היא עיסוק מסיח דעת -

שלא מתייחס להיגיון העמוק שהוליד את מה שהיא מנסה למגר.

​

הגישה מזמינה אותנו לפגוש את עצמנו ביושרה ורוך,

מתוך הבנה שלכל חלק בנו יש יופי פיוטי שמעיד על ההרמוניה שאנחנו מנסים לכונן.

​

מפגש עצמי בהבנה, מציע ריפוי שלא דרך ביטול, עקיפה, ניהול או אִיּוּן חלקים בתוכנו -

אלא בהפיכת הדינמיקה הפנימית למפה שקופה,

כך שנחזור אל המציאות השלמה -

כשאנחנו מחברים בין הפנים לחוץ.

​​​​

בכנות ומשחקיות,

נוכל להשיב רווחה, חופש, חיות וחיוניות.

​