מהי "הֲבָנָה עַצְמִית"?

​

היא המרחב בו הרווחה שלנו מתקיימת במלואה -

מפני שמתאפשר לנו לגשת לכל חוויה בתוכנו - ללא הגבלה.

​

הגישה מלמדת אותנו ללוות את עצמנו,

כשאנחנו אינטימיים עם המתחולל בתוכנו.

​​

לפעמים מתעורר בנו רצון להיפטר מהחלקים בנו שמכאיבים,

וחוזרים על עצמם שוב ושוב.

​​

הֲבָנָה עַצְמִית מציעה שהם מופיעים שוב ושוב,

מפני שהם עזרה שמסווה את עצמה.

​

 שמצוקה אינה טעות - 

אלא רגע שבו הגענו לקצה גבול התפיסה העצמית שלנו,

ואנחנו לא יודעים איך להימתח - מעבר לו.

​

מכאן שהתחושות וההתנהגויות שאנחנו חווים כמפריעות לנו, 

הן למעשה ביטוי לזיהוי שאנחנו מתקשים להכיל.

​​

המציאות רחבה יותר מהיכולת שלנו לתפוס את כולה,
ולכן יש פער בלתי נראה בינינו לבינה.

​​

המציאות מזמינה אותנו להישאר חלק ממנה,

בכך שנהיה פתוחים בה ללא הגבלה.

​​

נסיבות הישרדותיות לימדו אותנו להעדיף סגירות, יציבות וקביעות.

לכן, באופן טבעי, כל דבר שסותר את התפיסה שלנו את עצמנו -

גורם לנו לכווץ, למנוע ולהנגיד. 

​

זו דרכנו לסרב לפגוש את המציאות

באופן מורכב יותר משרצינו שתהיה. ​​

​​

כך הפער בינינו לבינה הולך ומעמיק,

כשאנחנו מנסים לגשר על הסירוב -

באמצעות מה שאנחנו כבר מכירים,

וחשוב לנו להנציח.

​​

הגוף, המחשבה והרגש -

כולם מתגייסים לבניית מציאות פנימית חלופית,

כך שלא נשים לב למה שאנחנו זקוקים להסתיר מעצמנו.

​

אלו הן התבניות המכונות "דפוסים", "התנהגויות מזיקות",

ו"בעיות" שאנחנו מנסים לפתור. 

​

התמקדות בהן תספק אינסוף התעסקות 

- שתיצור רושם של התרחשות -

כשלמעשה המיקוד עליהן מעניק להן חיים משל עצמן.

​

אבל הן לא הבעיה, 

אלא הפתרון המיטבי שמצאנו. 

​

הן יצירה של פחד שלא תִּכְלַלְנוּ,

מתוך הרצון לסרב להתאחד עם המציאות - כפי שהתגלתה במלואה בתוכנו.

​

כשאנחנו פתוחים לפגוש אותה,
אנחנו פתוחים לפגוש את עצמנו,

וכשאנחנו פתוחים לפגוש את עצמנו -

אנחנו פתוחים לפגוש אותה.

כך המלחמה מתחלפת בנינוחות,

והמשאבים שהשקענו בהסתרה - מתחלפים בחופש.

 

ללא הבנה מה יצר את שרשרת התבניות - 

ההתניות נשארות כרוניות,

מפני שהן ממלאות את התפקיד העמוק יותר שייעדנו להן.

​

הֲבָנָה עַצְמִית מזמינה אותנו לפגוש את עצמנו ביושרה ורוך, 

מתוך ההכרה שלכל חלק מובחן בתוכנו יש יופי פיוטי,

המעיד על ההרמוניה שאנחנו מנסים לכונן.

 

מפגש עצמי בהבנה,

מציע ריפוי שלא דרך ביטול, עקיפה, ויסות או אִיּוּן חלקים בתוכנו -

אלא בהפיכת התנועה הפנימית למפה שקופה,

כך שנחזור אל המציאות השלמה -

כשאנחנו מחברים בין הפנים לחוץ.

 

בכנות ומשחקיות, 

נוכל להשיב רווחה, חופש, חיות וחיוניות.

​

 

​