מה אם אנחנו יכולים לעזור לעצמנו - 

כי אנחנו ממילא עוזרים לעצמנו?

​

מה אם הכאוס שאנחנו חווים – הוא ביטוי של הבנה?

​

מה אם החלקים שאנחנו לא אוהבים בתוכנו,

הם בעצם פיוטיות מוסווית –

שמנסה לחצוץ בינינו לבין מורכבות שלא יכולנו לשאת? 

​

הֲבָנָה עַצְמִית היא גישת היכרות פנימית תואמת,

 המציעה ריפוי מתוך שקיפות עצמית:

להשכנת הרווחה, החופש והאינטימיות עם החיים.

​​

דרך עדשת חקירה פילוסופית של המתחולל בתוכנו,

נוכל לגלות שההתניות שלנו אינן טעויות –

אלא ביטוי מבני של מכלול שלוב השואף להתאחות עם השלם.​

​

כך ​התבניות העיקשות ביותר

מתגלות כמצע המיטבי לעזרה עצמית –

כשלא חשנו מסוגלים להיות עצמנו אחרת.

​​​

מיפוי ההבנה מְאַחֵד אותנו עם החלקים בתוכנו –

שחשנו מנוכרים אליהם וניסינו להילחם בהם.

​​​

מתגלה ההכרה שמה שרצינו להיאבק בו – היה זיהוי,

כשתחזוק ההסתרה שלו מעצמנו – הפך אותו לכאב.

 

כך החוויה נפתחת מחדש,

 כשאנחנו משוחררים מהמשאבים שהשקענו בהסתרה.

 

כך מתאפשרת כְּמִיסוּת פנימית בה המציאות עצמה מתרחבת –

כי כללנו אותה בתוכנו ואת עצמנו בתוכה.

​​