​​​​

המבנה המדומה משעבד אליו משאבים רבים,

ובהם גם את עולם הרגש של הישות השלמה.

הוא מזמן כעס, שנאה, עצב, שמחה, קנאה, תקווה, גועל, בושה, גאווה ואשמה.

​

מנעד רחב של רגשות -

הנרתמים לשמר את הדינמיות הסטטית שבתוכו.

​

רגשות אלה אינם מתעוררים עבור חיבור הישות השלמה אל המציאות.

​

הם משמשים כמערכת אכיפה פנימית,

המייצרת "דרמה" ומצג שווא של התרחשות מתפתחת.

בעוד שהדרמה נתפסת כמלאת חיים,

היא למעשה מעוגנת בכאב,

ומשמשת להעמקת הניתוק ממערכת החישה של היושרה הפנימית והמציאות הכולית.