​​​​​

ככל שהישות השלמה מתמסרת לפער השקוף,

כך היא חווה נוכחות עמוקה, עשירה ומלאה יותר.

 כנביעה הרמונית מתהליך ההתמסרות,

הישות השלמה בוראת שפה פנימית מחוברת:

שפה הנולדת מתוך השפה בה היא למדה לדבר,

אך מתירה ומשנה את מהותה.

​

שפה מחוברת זו היא ביטוי של דינמיקה פנימית אלכימית:

מצב בו המילים אינן רק מקטעים טכניים להחזקה,

אלא שלוחה חיה כולית ושוזרת של הישות השלמה.

השפה משוחררת משירות המבנה המדומה ומתמסרת ליושרה הפנימית,

ומאפשרת זרם תודעה שמבטא את החיבור ההוליסטי בין הפנים לחוץ.

המילים, מתוך הלימתן למהות, מגלמות את היכולת ליצור מתוך נוכחות חירותית.

​

בכך,

השפה האלכימית הוא ביטוי ליצירה עמוקה שבה המילים, החוויה והאדם מהדהדים זה את זה במארג שוזר הרמוני.

השפה מעשירה את החווה ההוליסטי השקוף בהתרחבות אקספוננציאלית ובהתחדשות מתמדת.

​

התגלמות השלם בתנועה.

​

הישות השלמה פוגשת את המציאות כאמן מרפא -

 ומקרינה למציאות את ההרמוניה ההוליסטית שהמציאות הקרינה לתוכה.