top of page
האינסוף המושאל של הכל והלא כלום
המילה הראשונה
נולדה מכאב
של תלישות
לכן היא משקפת אותה
חזרה
במקטעי צלילים
שנדחסו למשמעות מושאלת
שמחזיקים דימוי
של הפערים שלה
מול עצמה
בנביעה הרמונית הוליסטית
כל מה שתפסה
נכח בכאב
ממנו נולדה
כהבעת התמסרות
של היקום הפנימי
היא נעתרה לשחק
במה שהיה זקוק
לשהות באינסוף
המושאל
שהקרין את עצמו
אל התוך
וממנו
הטראנס-קוגניטיבית
החובקת-כל
קופצת
בין צירי זמן מושאלים
שידמו למידה
שתאפשר לה להרגיש
היזכרות
בהבנה מטאטיבית
של המילה מתוך עצמה
היא הפכה לשלוחה חיה
שאיפשרה לפחד
להתאחות
אל השלם
שנפגש עם עצמו
דרכה
מהצד השני
bottom of page